הפסח הזה נסענו לשוודיה.
לא רק שאני לא דוברת שוודית, אני גם לא מצליחה להבין את הדי אן אי של השפה הזו, הניגון שלה איטי ומעוגל אבל לרגעים היא נשמעת כמו גרמנית ואז מתגנבות להן ח' ו ר' גרוניות.. בקיצור- לא מצליחה להבין מילה ולא מצליחה אפילו לחקות את השוודים🤣

להתנהל בעולם ללא היכולת לתקשר במילים זה קטע. נכון כשאנחנו מנסים לענות על צרכים בסיסיים שלנו (איפה השירותים או איפה יש בית קפה) לרוב נצליח גם בלי מילים? נרגיש קצת אינפנטיליים או בחוג פנטומימה אבל נצליח! כי אחרי הכל – יש לנו עוד שפה. מולדת. טבעית. מוכרת. הגוף שלנו מדבר. ולא משנה באיזה מקום ישימו אותנו בעולם- נצליח לתקשר. זה נכון שיש הבדלי תרבויות, פה בשוודיה יש כל מיני מחוות שאנחנו הישראלים נפרש בצורה אחרת לגמרי. למשל שאיפת אויר מהירה שאצלינו מסמלת "בהלה" כאן מסמנת הסכמה, אם תפגוש כאן חבר קרוב שלך ותנשק אותו על הלחי הוא כנראה היבהל מהפלישה האינטימית, ואם נתלהב והקול שלנו יעלה לווליום גבוה הוא עלול להרגיש מאוים..

אבל עדיין – השפה שחוצה גבולות ויבשות היא השפה הכי פשוטה ומולדת שיש לנו. ברגע שאנחנו שולטים בה וסומכים עליה, לפחות כמו על המילים, נוכל לייצר תקשורת *תמיד.
ויחד עם מילים נוכל לייצר תקשורת הרבה יותר עמוקה. כזו שהיא מעבר למילים. וגם, לא פחות חשוב – מה שיקרה זה שנקבל חופש. חופש ממילים. חופש לתקשר בכל מצב. חופש לסמוך על עצמינו, על האינטואיציות ועל החושים שלנו. חג חירות שמח.
#שפת גוף