לא מעט מזמינים אותי לישיבות ניתוח של שיחות מצולמות והשאלה המתבקשת היא " האם הוא דובר אמת או משקר? " בדרך כלל בשלב זה אני מנמיכה את הווליום ואנחנו צופים יחד בצילום. הגוף לא משקר. אפשר לקרוא אנשים כמו היו ספר פתוח.
יש הרבה דרכים לשלוט בגוף שלנו, לא פחות מעל המלל אבל הגוף יחשוף מהר מהמילים את הקונפליקטים הפנימיים. המילה נבחרת בקפידה ובשונה ממילים , שם אני יכול לבחור אם לדבר או לשתוק- את הגוף יהיה מאוד קשה להשתיק. הגוף תמיד ידבר.
לכן אני לרוב מתחילה בהקדמה :"אני לא הולכת לפסוק "אמת או שקר", אני כן אנתח את שפת הגוף על כל מרכיביה ואתם תעמידו את המסרים הנלמדים אל מול התוכן ותיבחנו על המאזניים את ההתנגשויות".
ההתנגשויות, המסרים הסותרים והפער בין מה שאנחנו מנסים לשדר לבין מה שקורה לנו בגוף- שם שוכנת התשובה.
הגוף שלנו חכם, הוא לא פראייר, הוא לא סובל זיוף.
מחקרים רבים כבר הוכיחו כי המסרים הלא מילוליים שאנחנו משדרים משפיעים לא רק על האופן שבו הסביבה תופסת אותנו ואת ה כריזמה שלנו ששפת הגוף משדרת אלא גם על האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו. כל תנועה או ג'סטה שלו תשפיע על מה הסביבה חושבת עליי אבל גם- על מה אני חושב או האם אני משכנע את עצמי.
לכן- גם אם נעבוד חזק מאוד על הידיים או על הבעות הפנים שלנו, כשהגוף יחוש זיוף ולא ישתכנע בעצמו- שריר קטן בכתף יכול לקפוץ, שריר בעין, שלא נדבר על נגיעה באף. לא סתם מי שמאמין בלב שלם לשקר שלו- משכנע גם את הפוליגרף.
הגוף שלנו ידרוש מאיתנו כמעט בכל המקרים – אמת. זו אחת התכונות הנפלאות השוכנות בגוף שלנו ולכן אם נעבוד עליו ממקום של חיבור, נלמד איך לשלוט בו בצורה אותנטית ולא נתפשר על "הטכניקה" נשיג תוצאות וגם סיפוק. נצליח לשכנע את הקהל, אבל לא רק אותו, אלא גם לאמן את המוח, לשכנע במסרים שלנו ובאמת שלנו לא רק אחרים אלא גם לא פחות חשוב- את עצמינו.
