המסרים הלא מילוליים שאנחנו מעבירים, וקריאת אנשים – מבעד למסיכת הקורונה


היום ראיתי שוטר עוצר אוטובוס מלא בנוסעים, עולה ומחלק דוחות לכל אלו שהרשו לעצמם להוריד את המסיכה מתחת לאף. אתם מכירים את הרגע הזה שמי שמולכם לא מצליח לקלוט לגמרי מה אמרתם או ביקשתם ואתם לרגע קטן מרחיקים את המסיכה מהפה מעט כדי להיות ברורים יותר , להגניב חיוך, להעביר מסר אישי ?

ממה שהספקתי לקלוט- רוב האוטובוס לא לבש מסיכה , בטח לא על האף באופן תקין.

אז מעבר לקושי לנשום עם המסיכה, אם עוד לא חקרתם את נושא מגבלות התקשורת הבינאשית סביב המסרים הלא מילוליים שאנחנו מעבירים או לא מעבירים וקריאת אנשים מבעד למסיכה, עכשיו, בגל ה4, הגיע הזמן לדעת- מהם המסרים הלא מילוליים שאנחנו מעבירים, מבלי שאנחנו מודעים להם מבעד למסיכת הקורונה? כיצד אנחנו מצליחים לקרוא אנשים, גם בעודם לובשים על עצמם מסיכה?

הפנים הן תעודת הזהות הפיזית הראשונית של הבן אדם, לא סתם אנחנו נמשכים להסתכל לפנים של מי שמולינו, זו היא גם המוסכמה לתקשורת תקינה. דמיינו את המבוכה וחוסר הנוחות שאנחנו חשים כשמי שמולינו מביט לאיזור הכתף, הצוואר או החזה שלנו… הפנים הן תעודת הזהות הראשונית שלנו. חלק משמעותי מהמיתוג שלנו.

והיום עם הגבלות המסיכה שחזרה לחיינו ובגדול, שלושה איברים בפנים עדיין נותרים חשופים כמעט לגמרי: המצח, העיניים והגבות. ומה לעשות, נעים או לא נעים לשמוע, משהו בתווי הפנים שלנו, המולדים, עוד לפני שהבעות הפנים מניבות תגובה – מספר עלינו משהו. מן רושם ראשוני בלתי ניתן לשליטה.


בשפת גוף לכל איבר יש פונקציה, תפקיד, אחריות על שדר מסויים. העיניים הן חלק מהאיזור הרגשי השוכן בפנים (גם האף אף הוא שייך לאיזור הרגשי שבפנים) וברור לכולנו כמה קשר עין משמעותי בחיים בכלל, והיום , כשהעיניים הן האיבר החשוף ביותר במגבלות המסיכה – בפרט.

קשר עין מספר על נכונות ורצון לקשר. הוא גם אלמנט משמעותי מאוד בקריאת אנשים, ומספר על הסכמה להיחשף והסכמה לחשוף. כשאנו מיישרים מבט ויוצרים קשר עין ממושך אנחנו בעצם מספרים ש" אין לנו מה להסתיר", שאנחנו מוכנים שיביטו לתוכינו לעומק ובמקביל אנחנו גם משדרים אומץ ונכונות לראות לעומק גם את הצד השני. משך הזמן בו אנו שוהים בקשר עין רציף מספר על עומקו של הקשר שאנו מזמינים עם הזולת, וכמות המיצמוצים ככמות הנתקים שאנו יוצרים בינינו לבינינו מול המציאות שניצבת לנגד עינינו. כיווני המבט גם הם מספרים על המעמד המנטלי בו נמצא הבן אדם. אדם אשר יפנה אלינו כשהוא מביט בנו מלמעלה (דבר אשר פעמים רבות בא לידי ביטוי בהרמת הסנטר ) לרוב יגרום לנו להרגיש שהוא " מעלינו" ואנו נחוש תחושת התנשאות מצידו, לעומת אדם אשר יפנה אלינו כשכיוון מבטו מלמטה יתפרש לרוב כ"מקבל מרות", "מתחתינו".

לכן ברור למה אנחנו מחפשים לא מעט תשובות דרך העיניים, אנחנו בעתם רוצים לדעת "האם הבן אדם שמולי מתעניין בי? מקבל אותי? מזדהה איתי? מאשר אותי?"

המצח מסמל את האזור הקוגניטיבי, לא סתם כשבן אדם משפשף את מצחו אנחנו מבינים שהוא מקדיש מחשבה או מתקשה להגיע להחלטה. קמטים במצח יספרו לרוב על מאמץ מחשבתי ואם הם בין הגבות אף על דאגה. ולכן אדם בעל מצח גדול באופן יחסי לפנים יכול להתפרש על ידינו כאדם בעל יכולת חשיבה פתוחה ורחבה לעומת אדם בעל מצח קטן באופן יחסי לפניו שעלול להתפרש על ידינו כאדם בעל יכולת חשיבה מצומצמת. זה כמובן לא פסקני בשום צורה , ולא תמיד ישקף את מבנה אישיותו של האדם אך כן קיימת סבירות לפרשנות זו.

ומה הסיפור של הגבות בניתוח שפת גוף ותקשורת לא מילולית?

הגבות הן מעין קו הגבול בין עולם השכל (המצח) לעולם הרגש (העיניים והאף) בפנים שלנו. וככאלו הן מספרות על אופי ההפרדה בין השכל והרגש במבנה האישיות של האדם. לא סתם כאשר אנו מופתעים נטיית הגבות שלנו להתקמר בעיגול (ראו את כל דמויות דיסני) או כשאנחנו מאוימים או מותקפים/ מפוחדים הגבות ינטו להתקמר בצורה חדה יותר, זה יקרה לנו גם לא מעט כשאנו נחוש חשדנות ( גם פה דמויות דיסני עוזרות לנו כרפרנס לדמויות חשדניות / מפוחדות בעלות גבות מחודדות) גבות ישרות לעומת זאת יספרו על הפרדה ברורה / נקייה ומאורגנת בין השכל לרגש , "כל אחד במקומו". גבות-( פשוט הורדתי את ה"ו" ושמתי נקודה ) מעוקלות בצורה של גל ירמזו על גמישות מסויימת " יש שכל , יש רגש , ולפעמים הגבול ביניהם מיטשטש" והן לרוב יאפיינו אנשים מתוחכמים או גמישים, בעלי יכולת תמרון ויציאה ממצבים באופן יצירתי.

עוד לפני שהגבות שלנו מתקמרות או מרפות, והמצח שלנו מתאמץ או נרגע, והעיניים שלנו מחייכות או המומות -אנחנו מזהים סממנים כאלו ואחרים ונאלצים, לאור החסך שיש לנו בקריאת מסרים לא מילוליים נוספים מהפנים, להתחיל לתפור את הסיפור שאנו מספרים על הבן אדם שמולינו. לכן במציאות של היום, שהמסיכה מסתירה חצי פנים שלנו- אם נשכיל כן להשתמש ולקלוט מסרים לא מילוליים נוספים בגופינו כמו תנועות הידיים, הטיות הגוף, צורות הליכה וישיבה, תנועות אלכסוניות, חתך דיבור, אופי תנועה, קצב הליכה ודיבור ועוד.. נצליח לקבל תמונה רחבה יותר של קריאת אנשים, שאולי תפצה על החסך שיש לנו בחשיפת תעודת הזהות (הפנים) של הבן אדם שמולינו.