לחצו על התמונה - לשאלה שלכם!

אתם שואלים -
ורד עונה

כל מה שקורה

לעיסת מסטיק

בואו לא נשלה את עצמנו, זה לא נותן לנו מראה cool.

הסיבה שאנחנו מרגישים cool וזה נכון גם לגבי עישון (עוד התעסקות עם הפה) היא כי הפונקציה של השפתיים – היא זרימה של נוזלים. השפתיים הן איזור שאחראי על זרימה ועל שדרים של זרימה, לא סתם ליקוק השפתיים משדר ניסיון לפיתוי או "מחשבה על סקס" וכשאנחנו לועסים מסטיק אנחנו כביכול מזרימים תנועה באיזור הזה והתחושה הפנימית היא של " אני זורם, אני ספונטני, אני cool.." אבל השדר שאנחנו משדרים הוא כמעט ההיפך הגמור- זה נותן תחושה שאנחנו חסרי סבלנות ועסוקים בלספק את החסכים של עצמנו כרגע, לכן לא מעט פעמים הסביבה תפרש את זה כזלזול, חוסר הקשבה, חוסר פניות כלפי הצד השני.

אם אתם חוששים מריח רע בפה- תלעסו מסטיק ותוציאו אותו לפני שאתם מגיעים למפגש. שימו לב לשדר!
#שאלות_תשובות
#שימו_לב_לשדר
#סודות_שפת_גוף

מכירים את האנשים שיושבים ונוטים להקפיץ את הרגל ? קראו מה זה אומר עליהם ⬇️
הרגליים אחריות על הניידות והיציבות שלנו בחיים, לא רק על היציבות הפיזית אלא גם המנטלית, לכן כל ג'סטה שאנו עושים עם הרגליים (בין אם בעמידה או בישיבה) מספרת בעיקר על המיקום המנטלי שלנו בכל מה שקשור ליציבות שלנו כרגע אני במילים פשוטות: כמה בטחון יש לנו כרגע בעומק, בבסיס.
כאשר אנו מקפיצים את הרגל במהירות ובתנועה חדה השדר לרוב יהיה ש"אנחנו על הקצה", שאנו מרגישים אי שקט בעומק היציבות שלנו, שהרגליים היו רוצות להיות בתנועה יותר מאשר בישיבה כרגע ושבסה"כ לא נותר לנו שקט או ריכוז רב לשיחה ממושכת. אבל אני אוסיף ואגיד שבמקרים מסויימים הקפצת הרגל יכולה לסמן דווקא על מוטיבציה ורצון להניע תהליכים, אם למשל נוסף לשדר הנ"ל- מבט ישיר ויציב, חיוך רחב, ישיבה בעומק הכסא והבעת עניין וריכוז רב במתרחש בחדר.
כיוון הטיית הרגליים לרוב יספר לנו על בחירתן/ העדפתן "לאן להגיע" או עד כמה אנחנו נוכחים כרגע במפגש. לרוב כאשר כפות רגלינו יינטו החוצה ולא לכיוון הצד השני, הוא עלול לחוש שאנחנו כבר "חצי דרך החוצה מהשיחה" ובצדק.
גם הנטייה שלהן להתכנס פנימה או להיפתח (כעמידה ראשונה בבלט) תספר על על כמה, בעומק המנטלי של היציבות שלנו אנחנו מכונסים פנימה בעצמנו או פתוחים ומוכנים להיחשף לסביבה.
הכל מתחיל ברגליים, הן האיבר שמחבר בינינו לבין הקרקע, הן נושאות את נטל הגוף ויש להן אחריות רצינית על השדרים שאנו משדרים, גם אם הן מסתתרות מתחת לשולחן ונדמה לנו שלא רואים אותן- מה שקורה להן ישפיע קרוב לוודאי על שארית הגוף.
יש לכם שאלה שתרצו שאעלה אליה?
כתבו לי כאן בתגובות או בפרטי או בהודעה פרטית!


איזה סוג אנשים אתם?
דייקנים או מאחרים?

בואו נדבר רגע על איחורים ועל המשמעויות שלהם (אפילו בזום)

רובינו לא מתכננים לאחר.. ברור לנו שזה מסר שלילי שאנחנו מעבירים, ברור לנו גם כמה חשובה הדוגמא האישית שלנו בעניין הזה על העובדים שלנו או הקולגות שלנו, ובכל זאת קורה שאנחנו מאחרים למקומות.. ואם נודה בזה, לא מעט.

חשבתם על זה שאיחור הוא בעצם מסר לא מילולי שאנחנו משדרים עוד לפני שהגענו? כן, כחלק מהמסרים הלא מילוליים שאנו משדרים, האיחור הוא המסר הראשון שיפתח עבורינו את הדלת (או לא) עוד לפני שנכנסנו בה. משם הגיע המושג " איחור אופנתי" ..
אגב, גם כשאנחנו מקדימים לפגישה אנחנו משדרים מסר.
אז מהם המסרים הלא מילוליים שאנחנו מספרים על עצמנו בכל אחד מאלו?
המקדימים מבינינו יעבירו את המסר שהם דייקנים, מכבדים את זמנו של האחר, רציניים ומחוייבים, אבל אם מדובר בהקדמה רצינית מאוד ייתכן שיעבור דוקא המסר שהם לא מאורגנים ולא חישבו נכון את הזמנים, שהם מרוגשים יתר על המידה לקראת הפגישה או אפילו אובססיביים ולא סומכים על שיקול הדעת שלהם.
כשאנחנו מאחרים (גם לפגישת זום) סיכוי טוב שלא מעט אנשים יסיקו עלינו את המסקנות הבאות-
" הוא לא מכבד אותי, לא אדם רציני, מפוזר, לא מאופס על עצמו, אין לו משמעת עצמית, אי אפשר לסמוך עליו והמפתיעה מכולן- מי שלא מגיע בזמן- לא יספק לי עבודה בזמן ולא ישלם לי בזמן"
גם אם לא התכוונו ( ובטח לא התכוונו) שעוד לפני שפגשנו את הבן אדם זה מה שהוא יחשוב עלינו , יש סיכוי טוב מאוד שזה מה שיקרה. ואם זה בכל זאת קורה- תמצאו תירוץ טוב לאיחור, שימו אותו על השולחן ונטרלו את האפשרות לפרשנות הזו.
אז איזה סוג של אנשים אתם? דייקנים או מאחרים?
כתבו לי בתגובות!

לחצו כאן

בכל הסדנאות שלי וגם במפגשים אישיים הרבה שואלים אותי על קנקים.

בדרך כלל מי שנוטה להוציא קנקנים לא תמיד מבין את התגובות של הסביבה לזה

"מה הבעיה אני בסה"כ משחרר קנקנים כדי להרגיש נעים יותר" 

אז קודם כל בואו נשים על השולחן את הפער שיש בין זה שמוציא את הקנקים (לשחרר מתח או תקיעות) לבין זה שצופה בפעולה ובדרך כלל נכנס ממנה למתח.

הוצאת קנקים זו פעולה שבה מכופפים מותחים או מניעים את המפרקים. הפעולה עצמה נותנת תחושה שאנחנו מפרקים את החיבורים של הגוף שלנו, ואנחנו בעצם מכריחים את מי שמולנו, מבלי הסכמתו, לצפות ב"פירוק והרכבה" ולכן התחושה בקרב הצד השני היא כל כך אלימה. זה יכול להתפרש כעצבנות, חוסר פניות רגשית וחוסר הקשבה. כשאנחנו עדים לתהליך פירוק כלשהו, זה יכול להיות פירוק של מכשיר, לצורך הדימוי, אנחנו מיד מדמיינים את סוף התהליך-איך זה ייראה כשזה יהיה מפורק לגמרי. תהליך דימיון דומה קורה במוח שלנו גם כשיש סימן ולו הקטן ביותר של פירוק חיבור כלשהו גם בגוף, לא סתם אומרים לנו כשאנחנו מוציאים קנקים "אם תמשיך – כל הגוף שלך ירעד" מכירים את האמירה הזו? מבחינתם – זה בסוף יתפרק לגמרי והם מרימים לנו דגל שחור של " סכנה! היזהרו!".

גם לכם יש שאלה שתרצו לשאול אותי?

לחצו כאן

8.10.21

כן כן גם בזוגיות יש משמעות אדירה לשפת הגוף שלנו!! לא סתם נוצרים דפוסים
כל-כך חזקים בחיי הזוגיות שלנו, כאלו שלפעמים קשה לשבור.. מה הצד שלך במיטה? והאם אתם מחליפים תפקידים במטלות הבית לפעמים? מה יהיה עם גלגולי העיניים ועם ה "הכל בסדר" הלא משכנע הזה.. שפת גוף בזוגית – הרצאה חדשה 🙂

רוצים להזמין אותי לאירוע? להרצאה?