כולנו רוצים לעבור אמינים. שלא דבר על לדעת לזהות על מי שמולינו "האם הוא אמין? האם אפשר לסמוך עליו?"
אנחנו ככל הנראה נעשה יו-טרן מאיש המכירות הבא שיגיד לנו "אל תדאגי, את יכולה לסמוך עליי"
אז איך בכל זאת, ולא דרך מילים אפשר לזהות אם בן אדם הוא אמין ולהשתמש אנחנו בתנועות ואחזקת הגוף שלנו כדי להעביר את המסר הזה בדיוק?
זה לא שיש מתכון סודי אחד שאם תעשו אותו אז זהו זה- פיצחתם את הנוסחה וזכיתם באמון לעד, אבל כן יש כמה אלמנטים שאם נשים אליהם לב יותר- נוכל למקסם את יכולות הביטוי שלנו וגם – להרוויח יותר אמון.
כל איבר בגוף שלנו אחראי על שדר מסוים. הראש אחראי על עולם הקוגניציה. מה אנחנו חושבים, איך וכמה אנחנו מתוכננים, אסטרטגיים וכו'… החזה לעומתו אחראי על עולם הרגש וההתנהגות הפיזית של אזור בית החזה מחזיקה בתוכה מפתח ביכולת לשדר אמינות.
ככל שבית החזה פתוח (בגבולות הסביר) הסבירות היא לאדם אשר בטוח בעצמו וחשוף רגשית, קרי "אין לו מה להסתיר" וככל שנייצר הגנות / מחיצות על אזור החזה, כך תגדל הסבירות שאולי כן יש לנו מה להסתיר.
מחיצות יכולות להיות מחשב שניצב על השולחן ביני לבין המרואיין/ העובד/ הלקוח שלי (אני יודעת.. לפעמים מדובר במחשב נייח.. ועדיין!) מחיצות יכולות להיות גם קלסר או תיק שאני מחזיקה בכניסה לפגישה או כרטיסיות בהרצאה מול אנשים אבל המחיצה הפופלארית ביותר נעשית כאשר אנחנו מציבים את הידיים לפני הגוף שלנו כשגב כף היד מופנה אל הצד השני.
רובינו מרבים להשתמש במנח הזה, בין אם בזמן הקשבה או בזמן דיבור ממקום הישרדותי ממש, אנחנו מורגלים להגן על עצמינו ועל המרחב האישי שלנו.
מה שמעניין הוא ש"גב", כשמו כן הוא – גם "גב" מסוים לפרטנר שלנו. זו לא חייבת להיות "חומת הגנה אגרסיבית" אלא יכולה להיות חומה עדינה ורכה אך היא עדיין תשמש לנו כהגנה. גם אם הצד השני לא ישים את האצבע על האלמנט הספציפי הזה, יש סיכוי טוב שאם נשתהה עם גב כף היד כלפיו לאורך זמן הוא יחשוד שאולי יש לנו מה להסתיר.
אז בפעם הבאה כשאתם מזהים שנתקעתם עם גב כף היד- נסו באותו רגע פשוט לשחרר את המנח. הרגע הזה, כשלעצמו, ברוב המקרים יביא איתו תגובה חיובית ממי שמולינו, רמזים לחיוך או הרפיית שרירי הפנים, כי גם אם זה קורה בתת מודע, המוח שלנו מבין וקולט את החשיפה שקיימת באקט עצמו ועל כן מרגיש בטוח יותר גם הוא לסמוך עלינו.
